להב נ' מי אביבים 2010 בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה קטנה אותה הגיש התובע נגד הנתבעת ביום 07/03/13. בתביעה נתבע פיצוי כספי בסך 3,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מחיובי מים מופרזים והתנהלות לא ראויה מצד הנתבעת.

בכתב התביעה נטען כי התובע חויב ביתר כתוצאה ממד מים לא תקין שהסתובב לשני הכיוונים ומדד צריכות אדירות ולא נכונות של מים ולאחר התקנת "אל חזור" ע"י אינסטלטור מטעמו, ירדה צריכת המים. התובע טוען כי הנתבעת לא פעלה כראוי בכך ששינתה את גרסותיה לגבי הסיבות לצריכה החריגה, כך שתחילה טענה כי מדובר בנזילה ולאחר מכן באוויר בצנרת בדירת התובע ובכך שלא השיבה לפניית התובע לוועדת נזילות במשך זמן רב ולכן היה עליו לפנות אל הנתבעת פעמים רבות.

בכתב ההגנה נטען כי הנתבעת לא יכולה הייתה לדעת מהי הסיבה לצריכת המים החריגה אצל התובע ומשהתגלתה צריכת מים חריגה (בחודשים מרץ- אפריל 2012), נשלחה לתובע התראה על כך. התובע היה רשאי לפנות לוועדת נזילות, ככל שהצריכה החריגה נבעה מנזילה או לבצע פעולות נוספות לבדיקת תקינות מד המים אך הוא לא אישר את ביצוע הבדיקות. לפני התקופות שבהן טוען התובע לקיומה של צריכה חריגה, לא נרשמה כל צריכה חריגה ולכן טענתו לגבי מדידת אוויר במקום מים, אינה נכונה. הנתבעת טוענת כי עוד לפני התקנת "אל חזור" ירדה צריכת המים בדירת התובע ולכן החריגה לא נבעה מאוויר בצנרת כפי שטוען התובע. בנוסף, טוענת הנתבעת כי התובע לא צירף לבקשה להקלה בחיובי המים, את חשבונית האינסטלטור, התומכת בבקשה, והשלים למעשה את הליך הפניה לנתבעת רק ביום 21/02/13 ובחר להגיש תביעה זו בטרם הגיע המועד למתן תשובה לפנייתו.

להלן ההליכים שקדמו להגשת התביעה, כפי שעולה מכתבי הטענות של הצדדים:

התובע קיבל מהנתבעת חשבונות מים המעידים על צריכה גבוהה מהצריכה הממוצעת בדירתו, בתקופות 2 (11/03/12-10/01/12) ו- 3 (16/05/12-12/03/12).

ביום 22/03/12 שלחה הנתבעת לתובע התראה בדבר צריכת מים חריגה.

ביום 13/06/12 שלח התובע לנתבעת טופס "בקשה לעריכת בירור של חיוב בעד צריכת מים", עקב הנחיות הנתבעת שנמסרו לתובע בשיחת טלפון עם מוקד השירות של הנתבעת.

ביום 20/06/12 נערכה בדיקה של תקינות הצנרת בדירת התובע, ע"י אינסטלטור פרטי, ונמצא כי אין נזילה בנכס וכי קיימת בעיה במד המים ולשם טיפול בבעיה זו, התקין האינסטלטור "אל חזור".

ביום 05/07/12 קיבל התובע מכתב תשובה מהנתבעת, בו כתוב כי לאחר בדיקת החיוב התברר כי קיימת נזילה בנכס וכי התובע רשאי לבקש מהנתבעת לבצע בדיקות נוספות בתשלום.

ביום 15/07/12 בשיחה שנערכה בין התובע לבין נציג המוקד הטלפוני של הנתבעת, הייתה הסכמה כי אין טעם בביצוע בדיקות נוספות בתשלום משהבעיה במד המים תוקנה ע"י האינסטלטור מטעם התובע ונציג הנתבעת הסביר לתובע כי האחרון רשאי לפנות למחלקת פניות הציבור עם הסבר ובקשה לשערוך החשבוניות לפי ערכן הריאלי וכי יש לתובע אפשרות לערער על ממצאי בדיקת השטח.

ביום 17/07/12 הגיש התובע בקשה למחלקת פניות הציבור לשערוך החשבוניות לפי ערכן הריאלי ואושרה קבלת הבקשה במוקד הטלפוני.

ביום 15/08/12 קיבל התובע מכתב תשובה מהנתבעת לבקשת השערוך, בו נכתב כי החיובים הגבוהים נובעים מנזילה שזוהתה ב-4/2012, בבדיקת שטח שנערכה ע"י הנתבעת.

ביום 14/11/12 התובע שלח לנתבעת מכתב ערעור בצירוף חוות דעת האינסטלטור. קבלתו אצל הנתבעת אושרה באותו יום.

ביום 06/11/12 התקשרה אל התובע מנהלת מוקד הנתבעת עקב בקשת התובע יום לפני כן, במוקד שירות הלקוחות, לשוחח עם מנהלת. בשיחה זו טענה המנהלת כי החיובים הגבוהים של התובע נבעו מאוויר בצנרת הנכס ושלפי מדיניות הנתבעת לא מזכים לקוחות בגין חיובי אוויר, אך מסרה שניתן להעביר את פניית התובע לוועדת נזילות, כאשר תשובה לתובע תינתן בתוך 30 ימי עסקים.

ביום 29/01/13, משלא קיבל התובע תשובה מהנתבעת, פנה אל המוקד הטלפוני שמסר לתובע כי עדיין אין תשובה והציע להעביר את פנייתו לזירוז. התובע ביקש באותה שיחה, מנציגת השירות שמנהלת מטעם הנתבעת תחזיר לו שיחת טלפון אך הדבר לא קרה.

ביום 20/02/13 קיבל התובע מכתב תשובה מוועדת הנזילות ובה כתוב כי חסרה חשבונית מהאינסטלטור.

ביום 21/02/13 פנה התובע למוקד הטלפוני של הנתבעת כדי לברר מה פשר המכתב שנשלח בדבר חשבונית האינסטלטור שלטענת הנתבעת לא נמסרה לנתבעת. נציגת המוקד אמרה כי לא מוצאת את החשבונית וביקשה מהתובע לשלוח אותה שוב. התובע שלח את החשבונית בפקס והתובע וידא קבלתה במעמד השיחה. בין התובע לנציגת המוקד סוכם כי פנייתו תיסגר עד ה- 28/02/13.

ביום 04/03/13 שוחח התובע עם שני נציגים מהמוקד הטלפוני ועם מנהלת במוקד ונאמר לתובע כי עדיין אין תשובה לפנייתו.

עד כאן פירוט ההליכים שקדמו להגשת התביעה ביום 7.3.13.